מי אני

רגבי אדמה לחים נחים על שורשים שזה עתה יצאו מהאדמה. טיפות קטנות של טל על עלים ירוקים פריכים. החיות שמביאה האדמה, למי שמוכן להקשיב.
את כל אהבתי למסעות אני מכניסה אלי למטבח. מחברת תבלינים ארומטיים, עם חומרי גלם מקומיים, מחפשת השראה, חולמת מנות מיוחדות, מדמיינת טעמים, מריחה, ממששת, טועמת, פוגשת את האנשים שמאחורי הסירים. מקשיבה לסיפורים. יוצרת סיפור בצלחת.
תמיד יש איזה ניצוץ של אור שנכנס לסיר.
חופן של דמיון
מתערבב עם קמצוץ של מלח.

אני נורה

אני נורה (נורית הרץ) – שפית טבעונית. גרה במושב מטע שבהרי יהודה. מתמחה בבישול הודי ובמטבח הים תיכוני. אני חיה את ההר. אוהבת לצאת לטייל וללקט. להכניס אלי למטבח את חומרי הגלם הטריים, המקומיים. ליצור מהם ארוחה שכל כולה אהבה לטבע ולאדמה.
מאז ומתמיד היה הבישול עבורי מקום של יצירה ותשוקה.

גדלתי בקיבוץ. בעידן שבו חומרי גלם טריים עוד לא היו במודעות של אף אחד. האוכל היה משעמם למדי, נטול חיות. ואני… לא הסכמתי לגעת בו. בכל הזדמנות שהיתה לי הייתי מטפסת לעץ הפרי הקרוב, עליו הבשילו בדיוק פירות העונה, קוטפת וזוללת עד שכאבה בטני ופני ובגדיי התמלאו בעסיס מתוק ודביק. כך היה עם תות העץ השחור בעונתו. עץ גדול צמח בחצר הגן שלנו, גן צבעוני, עוד הייתי קטנה ונמוכה למדי (מה שלא ממש השתנה עד היום) וקיבלתי בשמחה את עזרתם של הגבוהים ממני. עד היום, כשמגיעה עונת התותים אני חוזרת באחת לאותה שמחה ילדותית פשוטה, קוטפת וזוללת, מתמלאת כתמים של אושר. עונת השסק הקצרצרה ועץ השסק ליד ביתו של הרופא, עץ הליצ'י בשדרה ועץ הגויאבות שהפיץ ריח של סתיו בכל הקיבוץ, כולם חלק מזכרונות ילדותי הצרובים עמוק בגופי, ובמטבחי.
את דרכי במטבח התחלתי אם כן במטבח הקיבוצי. בכל הזדמנות שהיתה לי, הכנסתי חידושים ושינויים. כצמחונית, היה עלי להמציא את המטבח מחדש. לא היה אז אפילו קצה של מודעות לתזונה מאוזנת מהצומח, וכך לקחתי את השף יד ביד למחוזות חדשים, שגם אני עוד לא ידעתי שקיימים.

המטבח ההודי ואני

השינוי הגדול קרה במהלך טיולי הראשון בהודו. גיליתי עולם. עולם שלם של ריחות, טעמים, תבלינים ושילובים. המטבח ההודי מבוסס על ירקות וקטניות. חומרי הגלם פשוטים, התבלינים הם שעושים את ההבדל. כילדת קיבוץ שגדלה על אוכל מתובל באבקת מרק, המטבח ההודי היה עבורי מסעיר ומרגש. בכל הזדמנות שהיתה לי נכנסתי למטבחים, בבתים ובמסעדות, התבוננתי, שאלתי וחקרתי. למדתי בצמא כל מה שיכולתי.
את האהבה הזו לאוכל אני מביאה איתי לכל מקום.

התחלתי לארח. תחת עץ התות בגינתי שבמושב מטע פתחתי "דהאבה" – מסעדת פועלים הודית. מפגש פשוט של אנשים ואוכל. ארוחות הודיות טבעוניות, מלאות בשמחת חיים פשוטה.
לאט לאט ה"דהאבה" גדלה והתרחבה. אנשים מכל האזור התחילו לבוא, העתקתי את ה"דהאבה" לשוק מחנה יהודה בירושלים והרחוב התמלא בריחות של תבלינים ובאנשים שנמשכו אחר הריח ובאו לטעום צלחת של זכרונות.
בשנת 2015 זכיתי בתחרות בישול הודי של שגרירות הודו וידיעות אחרונות. המשימה היתה מנת קארי בשרית. הלכתי עם הלב ובישלתי מנת קארי טבעונית. מסתבר שכשהולכים עם הלב, זה מורגש גם באוכל. השופטים אהבו.
הקריאה להפוך את המטבח למקצוע היתה ברורה.
היום אני מארחת לארוחות בגינתי במושב מטע, עורכת סדנאות בישול וארוחות שף בבתים פרטיים ומשלבת את עבודתי כמורת דרך עם סיורים קולינריים בירושלים, עמק האלה והרי יהודה.

ומה עוד?

אני בת 38. אמא ל-3 ילדים מתוקים שמלמדים אותי בכל יום מהי אהבה פשוטה ובת זוגו של זכרי, שפתוח לכל שגיונותיי וחלומותיי.
אני מקווה שתהנו מהאתר.
אתם תמיד מוזמנים לכתוב לי!
שלכם,
נורה

רוצה לקבל מתכונים חדשים ישר למייל?

רוצה לקבל מתכונים חדשים ישר למייל?

סגירת תפריט
גודל גופן
צבעים ניגודיים