מכל קצות הארץ אנחנו מתכנסים. בבוסתן המדברי. לבושים לבן, עטורי זרים, כפות רגליים קטנטנות יחפות, יוצרות עקבות בחול, כפות ידיים שמנמנות אוחזות טנא, הפנים אחוזות התרגשות. הבאנו ביכורים.
בעולמנו היפה והשופע אנחנו הולכים ומתרחקים. הולכים ומתנתקים. אנחנו הולכים לסופר כדי לקנות פירות יפים ומבריקים עטופים בניילון נצמד שהגיעו מהצד השני של העולם וחיי המדף שלהם הם חיי נצח ואין להם טעם ואין להם ריח. את שינויי העונות איבדנו אי שם ביכולת הטכנולוגית לייצר שפע מדומה כל השנה. וכך כשאין מסורת חזקה, וכשאין יותר קשר לאדמה, נדחקה לה המשמעות האמיתית של החג, ופינתה מקומה לרשתות החלב הגדולות, ששכנעו אותנו כי "תורה נמשלה לחלב" ועל כן מוטל עלינו לקרוע את כיסינו ואת עטיניהן ולרכוש במיטב משכורתנו שפע של גבינות, ואין שולחן חג שלא מתהדר במאפים עמוסי גבינות ובעוגות גבינה צחורות, ותחרויות העוגות, ובלוגרים בהמוניהם נכנסים לסחרור מי יפרסם את עוגת הגבינה הטובה ביותר. אל החגיגה מצטרפים, אויה, גם בלוגרים טבעונים, שבמקום לחזור למקור, ממשיכים את אותו הניתוק, ומפרסמים עוגות "כמו גבינה" שיראו ויטעמו בדיוק אבל בדיוק כמו אותה עוגה של ילדותנו, ויצליחו להפיל גם את אוכלי החיות.
ובתוך הסחרור הגבינתי צרכני הזה, נשכחה האמת. אבדה הפשטות. החג רוקן מתוכן, וכך גם אנחנו. כמה מאיתנו עוד מחוברים לעונתיות ולאדמה?
במקרא מוזכר חג השבועות בשם חג הקציר או חג הביכורים. מיד לאחר ליל הסדר מתחילים לספור את העומר. זוהי מעין ספירה לאחור, מתי נוכל לקצור את היבול. מתי יסתיים הקציר בשלום. בעולם של פעם, לא היתה הבטחה, לא היה סופר אליו ניתן להכנס בכל רגע נתון ולקנות הכל ללא קשר לעונתיות או לכמות הגשמים. בעולם ההוא, היתה דאגה מתמדת, מפני בצורת, מפני גשמים שלא בעיתם, מפני להקת ארבה או כובש אכזר. כל משפחה דאגה לשדותיה ולחלקותיה וכשהגיע עת הקציר, וביכורי החיטים נקצרו, וראשוני הפירות הבשילו, או אז, יכלו לנשום לרווחה. הקשר בין אדם לאדמתו ובין אדם לאיתני הטבע היה ברור ובלתי ניתן לערעור.
מסורת מאוחרת יותר מחברת בין חג שבועות למתן תורה. אותו זמן בו התכנסו כל בני ישראל סביב ההר וחיכו בלב פועם למשה שירד עם הלוחות. חיכו לאל שיתגלה בפניהם. אותו אל כל יכול, שהביאם עד הלום, שהוליכם במדבר, שהפכם לעם. אותו הפרק של עיצוב העם במדבר, הוא הוא שהופך את עם ישראל מחבורת עבדים מפוחדת לקבוצה אחת חזקה היכולה לכל. ובמדבר אין מסכים ואין מסיחים. יש מזג אויר קיצוני ותלות מוחלטת כמעט בטבע, או שמא באל. מעניין בעיני הקשר בין הדברים. בשניהם ניכרת ההבנה כי אין לנו שליטה על הדברים. שיש איזשהו כוח מכוון, שמו יכול להיות אלוהים, או טבע, כך או כך, הוא חזק מאיתנו ועלינו להוקיר לו תודה.
מבחינתי אותו חיבור לטבע, הכרת התודה, היא מהות הדברים. ילדיי יודעים בדיוק מתי והיכן גדלים הפירות, הם יטפסו לצמרתו של העץ כדי להגיע לבשלים ביותר וינשנשו ירקות ישר מהגינה. את מה שאינני מגדלת אני קונה היישר מהחקלאי, בחוות שער הגן. חקלאי אורגני המשתמש בשיטות גידול מקיימות ומכבדות את הטבע. אין אושר גדול בעיני מלראות את הברק בעיני הילדים ואת פניהם המכוסות בעסיס תותי עץ בשלים.
כבר 15 שנה, שחבורתנו המדברית מתאחדת לה, בלב המדבר, לחגוג יחד את שבועות. זוהי הזדמנות לעצור לרגע משטף החיים המודרני, ולחזור ולהודות על מה שיש, זוהי המסורת שלנו. לחגוג את החיבור. את החיבור לעונתיות, החיבור לטבע, החיבור להיותנו חלק קטן ממשהו גדול הרבה יותר. וכך מתכנסים אנו, לבושים לבן, ראשינו עטורים, כל אחד מביא את ביכוריו. את הלילה והיום שאחריו אנו חוגגים בטבע. בפשטות אך לא בצמצום. בשנים האחרונות נוספו תינוקות לרשימת הביכורים, ולאט לאט הם הפכו לילדים. ילדיי מחכים בקוצר רוח לחג השבועות, ואין להם שום שאלה, כך חוגגים אותו. זוהי המהות. ותודה לאל שיש מהות.
את ביכורי המשמש הפכתי לרוטב מרענן, ספק ריבה, ספק צ'אטני. הם תובלו באהבה בזרעי חרדל (שזה זה הזמן לצאת ללקטם) ובעלי צתרה ורודה והוגשו יחד עם עלי תות ממולאים בפריקה וכל טוב. את הממולאים בישלתי בישול קצר ברוטב עראק לימוני מרענן. את הממולאים ניתן לגלגל כממולאים קטנים או ליצור "עוגה" גדולה כמו במתכון הזה.
עוד מתכונים לתחילת הקיץ ולשבועות: קדאיף מלוח ומתוק, פרחי קישואים ממולאים, קראמבל פירות קיץ ללא גלוטן.
שיהיה חג ביכורים שמח 🙂
עלי תות ממולאים ורוטב משמש מרענן
בגינה ובשוק
- 20-30 עלי תות גדולים יחסית אך רכים למגע + כ10 עלים טריים לכיסוי התחתית
- 1 כוס פריקה (חיטה ירוקה מעושנת)
- 1/4 כוס לימון כבוש קצוץ
- 1/4 כוס משמש קצוץ דק (אפשר גם מיובש אורגני)
- 1/4 כוס פיסטוק קצוץ
- 1/4 כוס עראק
- 1/2 כוס מיץ לימון טרי
- 1/4 כוס שמן זית ישראלי + עוד כמה כפות לשימושים שונים
- מים לפי הצורך
לרוטב משמש
- 8-10 משמשים מגולענים
- 1 כף זרעי חרדל שחור
- 1/2 כוס סוכר קנים
- 1/2 צרור צתרה ורודה או קורנית
- 1/4 כפית מלח
בבית
- ממלאים סיר במים ומביאים לרתיחה. חולטים את עלי התות כחצי דקה ומעבירים למסננת. בכל פעם מכניסים כמה עלים. חוזרים על הפעולה עד שכל העלים חלוטים.
- מבשלים את הפריקה. מטגנים את הפריקה בסיר תוך ערבוב, כדקה. מתבלים במעט מלח ומוסיפים 1.5 כוסות מים רותחים. מעבירים לאש קטנה ומבשלים 20 דקות.
- מתבלים את הפריקה המבושלת בלימון כבוש, משמש קצוץ ופיסטוקים.
- מכינים את הסיר: משמנים את תחתית הסיר במעט שמן זית ומרפדים את תחתיתו בעלי תות טריים ושטופים.
- ממלאים: מניחים עלה תות על משטח עבודה יבש. על בסיס העלה הקרוב אליכם מניחים כפית מהמילוי. מקפלים את הצדדים כלפי המרכז ומגלגלים מכם והלאה. יש להדק את הגלגול ככל הניתן. מסדרים את עלי התות הממולאים במעגלים צפופים הולכים ומתכנסים על גבי עלי התות שבתחתית הסיר. חוזרים על הפעולה עד גמר העלים והמילוי.
- רוטב: מערבבים בכוס עראק, שמן זית ומיץ לימון. מוזגים על הממולאים מעט מים, עד רבע מגובה הממולאים ויוצקים את הרוטב באופן שווה.
- סוגרים את הסיר ומבשלים כ-20 דקות על אש קטנה.
- להכנת רוטב משמש: בסיר קטן עם תחתית עבה מחממים מעט שמן זית ומוסיפים את זרעי החרדל. כשהם מתחילים להתפצפץ מוסיפים את המשמשים המגולענים, סוכר, מלח וצתרה/קורנית כולל הגבעולים. מערבבים וסוגרים את הסיר, ומבשלים על אש קטנה עד שהסוכר נמס לחלוטין והמשמשים מתרככים ומתקרמלים. מצננים את התערובת, מוציאים את גבעולי הצתרה/קורנית וטוחנים לרוטב חלק.
- להגשה: יוצקים כף מרוטב המשמש בתחתית במרכז הצלחת ומניחים עלי תות ממולאים.
הארות
- ניתן להחליף את עלי התות העלי גפן ובחורף בעלי חוביזה.
- יש לוודא כי העלים אינם מרוססים ולשטוף היטב.
- לגרסה ללא גלוטן החליפו את הפריקה באורז או קינואה.
- ניתן להשמיט את העראק מהרוטב, אבל חבל.
- אפשר לשחק עם התוספות של הפריקה לפי המצאי במטבחכם ובעונה.
שם המתכון
עלי תות ממולאים ורוטב משמש
מאת
נורית הרץ
פורסם בתאריך
משך הכנה
משך אפייה
זמן כולל
